פסק-דין בתיק עפ"א 15033-07-11

לפני ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בכפר סבא (הש' ע. פרייז) בו הורשעה המערערת בעבירות תכנון ובנייה בדיון מאוחד בת"פ 3297/05 (בית משפט השלום בנתניה) ועמ"ק 20250/09 (בית משפט השלום בכפר סבא).

המערערת טוענת כי הורשעה בדין מבלי שידעה אודות ההליך שהתנהל נגדה, בלי שנכחה במהלכו ומבלי שהיתה מיוצגת בו. נוכח זאת מבקשת המערערת לבטל הרשעתה מיום 26.5.2011 ולחלופין, לחזור מהודייתה, כאמור בסעיף 153 בחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן:" חסד"פ"),

השתלשלות העניינים:

1.         ביום 11.5.2009 הוגש נגד המערערת ושני מנהליה, על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה "דרום השרון", כתב אישום שעניינו עבירות תכנון ובניה שנעברו בשנים 2008-2009 (עמ"ק 20249/09, בית משפט השלום כפר סבא, להלן: " האישום משנת 2009"). הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו נמחקו מנהלי המערערת מכתב האישום, המערערת הודתה, נקנסה בסך 43,000 ש"ח וחתמה על התחייבות להימנע מעבירה.

לטענת המערערת, זמן קצר לאחר מתן פסק הדין באישום משנת 2009, גילתה, להפתעתה, כי ביום 26.5.11 הורשעה בבית משפט השלום בכפר סבא בת"פ 3297/05 שאוחד עם עמ"ק 20250/09, בגין עבירות תכנון ובניה שנעברו בשנת 2004 (להלן:" האישום משנת 2004").

2.         השתלשלות העניינים, לטענת המערערת, הביאה לכך שכתב האישום משנת 2004 שהוגש נגד המערערת, חברת יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ (להלן:" יעד"), ונגד מנהלה באותה עת, מר גדעון פריזר, התגלגל לפתחה.

לטענתה, ביום 10.4.2005 הוגש נגדה כתב האישום בגין עבירות תכנון ובנייה שנעברו על-ידי יעד ומר פריזר בשנת 2004, זאת על אף שביום 3.3.2005 נמכרה המערערת לחברת מיגן טים יזמות בע"מ (להלן:" מיגן"). יודגש כי המכירה אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בת"א (הש' אלשיך) ביום 4.5.2005, במסגרת הסדר נושים, ובאותה העת הועברו מניות יעד במלואן מידי מר פריזר לידי מיגן ומר פריזר חדל מלכהן כמנהל יעד.

3.         מתיאור המעשה עולה כי לצורך הטיפול בכתב האישום משנת 2004 שכר מר פריזר את שירותיו של עו"ד גדעון בן אור, וכך עשה גם בהמשך, לצורך הטיפול באישום משנת 2009.

בירור מאוחר יותר העלה שעו"ד בן אור לא ידע, לטענתו, בשנת 2009, כי מר פריזר אינו עוד הבעלים או המנהל של חברת יעד ולכן, ביום 12.1.2011, ביקש עו"ד בן אור מבית משפט השלום בנתניה לצרף לכתב האישום משנת 2009 את האישום משנת 2004.

בקשתו אושרה וביום 17.4.2011 הודה עו"ד בן אור בשם הנאשמים כולם בשני כתבי האישום - מר פריזר וחברת יעד, היא המערערת- בעובדות כתב האישום, מבלי שנציג נוכחי מטעם המערערת נכח באולם או נתן הסכמתו להודיה. בעקבות כך הורשעה המערערת באישום משנת 2004 ביום 26.5.2011, ונקנסה בסך 40,000 ש"ח.

משהתבררה הטעות לעו"ד בן אור, מיהר האחרון להגיש ערעור לבית משפט זה, בשם המערערת, ביום 10.7.2011, על אף שזו לא שכרה שירותיו לשם כך. בערעורו ציין כי " המערערת כבר תקופה ארוכה שאינה מבצעת כל שימוש במקרקעין ומנוהלת היא ע"י בעלים אחרים". נוכח האמור, עצם הרשעתה וממילא, גובה הקנס, אינם הולמים את המצב המשפטי והעובדתי בו מצויה המערערת כבר תקופה ארוכה".

זמן קצר לאחר מכן, ביום 15.9.2011 הגישה המערערת על ידי בא כוחה "הודעת ערעור מנומקת", בה שטחה טענותיה בדבר פסק הדין הנוגע לאישום משנת 2004.

טענות הצדדים בערעור:

5.         המערערת טוענת כי בדיון שהתקיים ביום 19.6.2006, בעניין האישום משנת 2004, עו"ד בן אור לא היה מוסמך מטעם המערערת לייצגה, ובוודאי שלא למסור בשמה תשובה לכתב האישום. כך גם לא היה מוסמך להודות בשם המערערת בעובדות כתב האישום, כשהיא לא ידעה כלל על קיומו של ההליך נגדה. לטענתה, ההליך שנוהל נגדה הן בבית משפט השלום בנתניה בת"פ 3297/05, והן בבית משפט השלום בכפר סבא בעמ"ק 20250/09, נוהל בניגוד לסעיף 127, סעיף 143 וסעיף 152(א) בחסד"פ.

6.         מקדמית טוענות המשיבות שהודעת הערעור מטעם המערערת הוגשה על ידי עו"ד בן אור ואילו הוא, לטענת המערערת עצמה, אינו מוסמך לייצגה. אם כך, לטענת המשיבות, הרי שיש לראות את כתב הערעור כאילו לא הוגש מעולם.

לחלופין נטען כי כתב האישום משנת 2004 הוגש ביום 10.4.2005, ואילו מניות יעד נמכרו ביום 4.5.2005, קרי, חודש מאוחר להגשת כתב האישום. לטענת המשיבות, משעה שנחתם ייפוי הכוח כאמור על ידי מורשה של החברה, מר פריזר, במועד בו היה רשאי לתת ייפוי כוח כאמור (שהרי יעד אז היתה בבעלותו), הרי חתימה זו מחייבת את כל הבאים אחריה.

דיון והכרעה:

כתב הערעור:

7.         מהודעת הערעור המנומקת שהגישה המערערת עולה כי המידע אודות פסק הדין הגיע לידיה "במחצית השנייה של חודש יולי" (סעיף 6 להודעת הערעור המנומקת). בסמוך לכך נודע לה כי עו"ד בן אור, הגיש ביום 10.7.2011, על דעת עצמו ובלי שהוסמך לכך על ידי המערערת, הודעת ערעור לערכאה זו. נוכח מציאות זו, פנתה המערערת ביום 11.8.11 אל באי כוח המשיבות, ביקשה התייחסותם למצב שנוצר וביקשה מעו"ד עמידו, ב"כ המשיב, שיסכים לביטול הרשעת המערערת. לטענתה, שלא נסתרה על ידי המשיבות, עו"ד עמידור לא הגיב לפנייתה.